בטינה דולינסק (Dolinsek Bettina) היא בחורה אמריקאית עיוורת שמתאמנת בקרוספיט. בסרטון הקצר שמתאר חלק מהסיפור שלה היא אומרת משפט שמכיל בתוכו את הגרעין המזוקק ביותר של רעיון החיבור בין קרוספיט לבין אנשים עם צרכים מיוחדים. לדבריה, "לגדול כעיוורת זה אומר שלא ציפו ממני לעשות יותר מדי."

מה זה בדיוק צרכים מיוחדים, ומי היא אוכלוסיית הצרכים המיוחדים?

דרך אחת לענות על השאלה הזו היא באמצעות דוגמאות. עיוורים הם אנשים בעלי צרכים מיוחדים, חירשים הם אנשים בעלי צרכים מיוחדים, אנשים עם נכויות שונות כגון קטועי גפיים הם אנשים בעלי צרכים מיוחדים. אנשים עם נכויות התפתחותיות, אנשים שנמצאים על הספקטרום האוטיסטי, אנשים פגועי נפש, אנשים בעלי פיגור שכלי. ויש עוד ועוד כמובן. דרך אחרת לענות על השאלה היא באמצעות בדיקת האופן בו שאר העולם, כלומר מי שחייהם "רגילים", "נורמלים" ונטולי צרכים מיוחדים מהסוגים שמניתי, מתבונן על אנשים בעלי צרכים מיוחדים. כי לאוכלוסיית הצרכים המיוחדים יש תדמית, בדרך כלל שלילית. יש עליה סטיגמות, יש סטריאוטיפים. מסתכלים עליה מלמעלה, נרתעים ממנה, מתרחקים ממנה והגרוע ביותר – מרחמים עליה. כדוגמה קטנה – רק השבוע שמעתי על השתלמות שעברו נהגי אוטובוסים בנושא הנגשת התחבורה הציבורית לאנשים בעלי צרכים מיוחדים. בין היתר הנהגים התבקשו לשבת בכסא גלגלים כדי לחוות את הקושי איתו מתמודד אדם המרותק לכסא כזה בבואו לעלות ולרדת מאוטובוס. אחד הנהגים סירב לשבת בכסא מחשש שיידבק בנכות. אבל לאנשים בעלי צרכים מיוחדים יש כוחות אדירים. הם אנשים שורדים, הם אנשים מתמודדים, הם אנשים למודי קרבות ומאבקים. רוב העולם לא מצפה מהם לעשות יותר מדי ובדיוק את זה אנחנו רוצים לשנות!

מה בין קרוספיט לבין עולם התוכן של הצרכים המיוחדים?

במבט ראשוני, מבחוץ, נראה שקרוספיט הוא ספורט לחזקים בלבד, לספורטאיות וספורטאים חטובים שחוץ מהעובדה שהם נראים מעולה הם גם סמל לבריאות, לכוח ולשיאים של תפקוד. מה לזה ולאנשים שספורט הוא הדבר הכי רחוק מהם? אז כן, בקרוספיט יש נשים וגברים חזקים, בריאים ובעלי יכולות מרשימות של תפקוד גופני, אבל קרוספיט הוא כל כך הרבה מעבר לזה. ראשית, הוא מתאים לכולם. כל אחת וכל אחד יכולים להתאמן, להשתפר, להתקדם, להשיג הישגים, לשבור שיאים ולבצע פעולות שהם לא ביצעו קודם לכן. בקרוספיט יש מרכיב תחרותי מובהק שמשמש כגורם מוטיבציוני וככוח מניע והוא הולך יד ביד עם מרכיב התמיכה הייחודי לספורט – תמיכה שמחברת בין אנשים וגורמת להם לעזור זה לזה. ומעבר לכל אלה, בקרוספיט יש מרכיב קהילתי רב עוצמה שלא משאיר את האדם לבד אלא מחבר אותו לקבוצה ולכוחות וההשפעה החיובית שיש לה. מאפיינים אלה יוצרים סביבת עבודה מכילה, תומכת, מפרגנת ומעצימה.

מה ייתן האימון בקרוספיט לאנשים בעלי צרכים מיוחדים שיתחילו להתאמן?

בשתי מילים – כל מה שאדם בכלל ואדם בעל צרכים מיוחדים בפרט יכול לרצות ולהזדקק לו כדי לשפר את איכות חייו. קבוצת השתייכות, אתגר מתמשך, תחושת יכולת, הישגים, תמיכה, התוודעות לכוחות הקיימים בנו, עוד ועוד חוויות של הצלחה, שיפור ממשי, מוחשי ומובהק שאפשר למדוד "ולהחזיק ביד" ובריאות גופנית שבאופן בלתי נמנע הופכת גם לבריאות נפשית. ובנוסף לכל אלה, קרוספיט הוא לא רק ספורט ולא רק שיטה שמתארת איזה פעולות יש לבצע כדי להגיע למטרה גופנית מסוימת. קרוספיט הוא כלי שמאפשר התבוננות עצמית, הוא אמצעי להתמודדות, הוא תווך (מדיום) שדרכו ובאמצעותו אדם יכול לבחון סוגיות ושאלות בחייו שלאו דווקא קשורות ישירות להרמת משקל או לסיבולת לב ריאה.

מי היא אוכלוסיית הצרכים המיוחדים מבחינתנו?

מיקוד הוא עניין ראשון במעלה כאשר עוסקים בפיתוח של רעיון ובוודאי כאשר הרעיון הזה אמור להשתלב בסביבה עסקית, על המבנה, הגבולות והיעדים הייחודיים לה. ובכל זאת, אנחנו לא רוצים לדבר רק על עיוורים או רק על פגועי נפש או רק על אנשים קטועי גפיים. המיקוד שלנו הוא בצרכים המיוחדים באשר הם. המיקוד שלנו הוא באנשים שמראש לא יגיעו לקרוספיט משום שקיים מחסום עצום ומאיים ביניהם לבין האפשרות לעסוק בספורט ובעיקר בספורט שנתפס כרחוק מהם ביותר. המחסום הזה מורכב מקשיים חיצוניים (כמו נכות שנראית לעין), מקשיים פנימיים (כמו פגיעה נפשית, לקות קוגניטיבית, פחד, מבוכה, דימוי עצמי נמוך) וממוסכמות חברתיות (ספורט זה לאנשים בריאים וכו'). אנחנו רוצים להנגיש את הקרוספיט לכל מי שיש להם צרכים מיוחדים הנוגעים לגוף ולנפש ושאותם צרכים מונעים מהם מגע ישיר ובלתי אמצעי עם האפשרות להתאמן.

מה ניצור ונאפשר בקרוספיט ללא גבולות?

ניצור מודעות לאפשרות של אנשים בעלי צרכים מיוחדים לעסוק בספורט ייחודי שישפר את איכות חייהם. נספק ליווי אישי צמוד ומותאם שיצמצם את המחסומים האובייקטיביים (נכות, פגיעה, מצב נפשי, מצב קוגניטיבי וכד') כך שאדם בעל צרכים מיוחדים יוכל להתאמן למרות הקשיים והמגבלות איתם הוא מתמודד. נפתח אמצעים ייעודיים שיאפשרו לאנשים בעלי צרכים מיוחדים להתאמן ויותאמו לסוגים השונים של אותם צרכים. נצבור, נפתח ונשתף ידע ומתודולוגיה ייחודיים בתחום. ניצור שיתופי פעולה עם ארגונים שונים הפועלים בתחום העזרה והטיפול באנשים בעלי צרכים מיוחדים. נשלב בין התייחסות לפן המקצועי של העיסוק בקרוספיט לבין התייחסות לפן המקצועי של עבודה עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים.

מה נשיג?

מלבד המעורבות המלאה והישירה של הצוות המקצועי שלנו בנושא כוונתנו היא לגייס את המתאמנים שלנו לעבודה עם מתאמנים בעלי צרכים מיוחדים. כבר עכשיו אנחנו עדים לכך שלנוכחותו של אדם בעל צרכים מיוחדים באימון יש השפעה על כל הסובבים אותו, לרבות המאמנים, המתאמנים המלווים אותו ישירות והמתאמנים הנמצאים איתו באותו אימון. נוכחותו של אדם בעל צרכים מיוחדים באימון והעובדה שהוא בוחר להתמודד ולהתאמן למרות הקשיים והמגבלות שלו היא נוכחות שמייצרת השראה. כתוצאה מכך נוצר מצב בו כל הצדדים יוצאים נשכרים. המתאמן בעל הצרכים המיוחדים מצליח להשתתף בפעילות שלא היתה זמינה לו קודם לכן, שמשפרת משמעותית את איכות חייו ומשנה את הדימוי העצמי שלו, והסביבה של אותו מתאמן (מאמנים, מלווים, מתאמנים נוספים) מתמלאת השראה ומוטיבציה. אך כמובן שזהו "רק" המעגל הראשון של השינוי ובהדרגה יווצרו סביבו מעגלים הולכים ומתרחבים נוספים של שינוי. כאשר אדם שאינו בעל צרכים מיוחדים מתאמן עם אדם בעל צרכים מיוחדים הוא לומד עליו שהוא בעל כוחות, שהוא אנושי בדיוק כמוהו, שהוא לא מפחיד או מרתיע או מסוכן מכל בחינה שהיא. התדמית שיש לו על אנשים בעלי צרכים מיוחדים בהכרח משתנה, סטיגמות נעלמות, סטריאוטיפים מתפוגגים. האדם בעל הצרכים המיוחדים מתחיל להיתפס כאדם שווה, כאדם שיכול לשאוף ולהשיג וכמי שאפשר וצריך לצפות ממנו להרבה. כך נוצרים סוכני שינוי – אנשים שאינם בעלי צרכים מיוחדים אשר בכל מה שקשור לתפיסה שלהם לגבי אנשים בעלי צרכים מיוחדים יוצאים מהבוקס אחרת מכפי שנכנסו אליו ומפיצים סביבם את ההבנה והמסר החדשים שלהם בנושא.