משהו קורה פה

קרוספיט ללא גבולות, הפרויקט שמנגיש את ספורט הקרוספיט לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, הוא פרויקט בחיתוליו. עברו רק חודשים ספורים מאז שניסחנו את החלום במילים והגענו אל המתאמן הראשון שהחל להתאמן בבוקס במסגרת אותו חלום. אנחנו עדיין מגששים, בודקים, חושבים ומתנסים, בונים, משנים ומתקנים את הפעילות תוך כדי תנועה, מגייסים מתנדבות ומתנדבים, מאתרים אנשים וקבוצות שהפרויקט הזה רלוונטי עבורם, צוברים ידע ונסיון, לומדים מה עובד ומה לא עובד, אוספים חוויות עוצמתיות ומרגשות ובעיקר ממשיכים להתקדם ושואפים להגיע עם החלום שלנו כמה שיותר רחוק ולכמה שיותר אנשים שאיכות חייהם יכולה להשתנות לטובה מן הקצה אל הקצה כתוצאה מהכנסת ושילוב הקרוספיט ביומיום שלהם.

למרות שזהו פרויקט צעיר שנמצא בראשית דרכו, כאמור, עדיין ישנם רגעים בהם אנחנו יכולים להתבונן בפרספקטיבה קצרצרה (של דקות, שעות או יום יומיים אחרי אימון) על מה שקורה במסגרתו ולהבין שיש כאן משהו מדהים שקורם עור וגידים, שהחלום, על הרעיונות, היעדים והשאיפות שבבסיסו, אכן הולך ומתגשם ושלמרות שאלו הם ניצנים, כבר ניתן לראות ולדבר על תהליך גדילה.

רגע אחד כזה היה אתמול, כאשר בבוקס שלנו בנמל תל אביב התקיימו ברצף שני אימונים של קרוספיט ללא גבולות. באימון הראשון ירמי וציון, שני המתאמנים העיוורים שלנו, הצטרפו לאימון קבוצתי ועבדו יחד כזוג (האימון הקבוצתי היה אימון זוגות), כשהם מעודדים אחד את השני. באימון זה השתתף גם מתאמן נוסף מהפרויקט, הסובל פוסט טראומה. שעה לאחר מכן, במקביל לאימון הקבוצתי, התקיים האימון השבועי של הקבוצה שמגיעה אלינו מעמותת אנוש ונכחו בו 9 מתאמנות ומתאמנים. זו היתה הפעם הראשונה שבה קבוצה של אנוש שמתאמנת אצלנו (יש לנו שלוש קבוצות שמגיעות מהעמותה ומתאמנות בשלושת הבוקסים שלנו) הגיעה למספר כזה של משתתפים. התבוננות בשני האימונים האלה מגלה מערכת שיש לה כבר בסיס יציב לפעולה, ארגון, שיטה ובעיקר תוצאות.

קרוספיט ללא גבולות

יש לנו מתנדבות ומתנדבים שעושים עבודה. מתאמנות ומתאמנים מנוסים שמלווים את המתאמנים העיוורים אל הבוקס וחזרה ומלווים את כלל מתאמני הפרויקט במהלך האימונים. נדגיש שהמתנדבים אינם מתאמנים לצד מתאמני הפרויקט אלא עסוקים אך ורק בליווי המלא שלהם. כלומר זה לא זמן שהם מקדישים לפרויקט כי הם בלאו הכי באימון, אלא זה זמן נפרד ונוסף שהם נותנים. המתנדבים מגיעים בשמחה, רוצים לעזור, מרגישים שזו זכות עבורם ושעבודת הליווי נותנת להם השראה. הם נותנים מעצמם הכל, יודעים מה לעשות, מטמיעים את המתודולוגיה שאנחנו מפתחים בהדרגה לסוגים השונים של צרכים מיוחדים איתם אנחנו עובדים, ובעצם מאפשרים לכל זה לקרות.

יש לנו אימונים שמותאמים לסוגים השונים של צרכים מיוחדים וליכולות הספציפיות של כל מתאמן ומתאמן מהפרויקט, ובמבט של מספר חודשים לאחור אנחנו כבר יכולים להבחין בהתקדמות מובהקת, ביכולות שמשתפרות, במטקונים שמתארכים, במתאמנים שכבר מכירים את התרגילים וניגשים אליהם בבטחון. במילים אחרות, אנחנו כבר יכולים לראות את ההסתגלות, ההטמעה, השיפור וההתקדמות של מתאמני הפרויקט.

ומעל הכל יש לנו את מתאמנות ומתאמני הפרויקט שיוצאים מהאימונים מאושרים. קודם כל כתחושה נטו. הם פשוט מחייכים מאוזן לאוזן, מצב הרוח שלהם משופר, הם מלאי הכרת תודה ומרוצים יותר ככל שהם מתנשפים ומזיעים יותר. והכי חשוב – הם חוזרים. הם חוזרים למקום שרואה אותם, מתייחס אליהם בכבוד וברצינות ובשוויון ושבו הם יכולים לקטר על ברפיז בדיוק כמו כל מתאמן אחר. לאימון של קבוצת אנוש אתמול הגיעו שלושה מתאמנים חדשים ואחת המתאמנות האחרות מהקבוצה, שנמצאת אצלנו כבר קרוב לחודשיים, אמרה בגאווה בלתי מוסתרת שהם חדשים אבל היא כבר ותיקה.

הם מופתעים ממה שהם מצליחים להשיג ומתחושת היכולת ההולכת ומתפתחת אצלם. דוגמה מרגשת אחת מאתמול – ירמי, שכאשר החל להתאמן אצלנו לא היה מסוגל להחזיק מקל מטאטא מעל הראש, ליישר את הזרועות ולנעול מרפקים, עשה 100 טראסטרים עם מוט אימון…!

קרוספיט ללא גבולות

אחת המתאמנות מאנוש הגיעה אתמול ואמרה שהיא לא חושבת שתוכל להתאמן כי היא מאד עייפה ומותשת. אחרי האימון, כולה קורנת ועם חיוך ענק על הפנים, היא אמרה שהיה לה כיף והיא מרגישה רעננה ומלאת אנרגיה. מתאמן מקבוצה אחרת של אנוש הודיע שלא יגיע לאימון של הקבוצה שלו שהתקיים שלשום משום שיש לו כאבים בכתף. אמרנו לו שבכל זאת יגיע ואנחנו נתאים לו את האימון כך שלא יעמיס על הכתף אבל כן יוכל לעבוד ולהרגיש שלא הפסיד את האימון השבועי. הוא הגיע והתאמן והיה כל כך מופתע מהעובדה שלא וויתר לעצמו.

אנחנו מדברים על אנשים שמתמודדים עם הקשיים הגופניים, הנפשיים והרגשיים שלהם במשך שנים על גבי שנים וההתמודדויות האלה שוחקות, מתסכלות ולפעמים מייאשות. ופתאום יש להם תקווה והם מבינים שהם כנראה מצאו משהו שיעזור להם לחולל שינוי גם במקומות שכבר נראו אבודים, כמו למשל תופעה של השמנת יתר אצל חלק מהמתאמנים, שנובעת מנטילה ממושכת של תרופות. הם מקבלים חיזוקים, עידוד ותמיכה מכל המתאמנים שמסביב ובהדרגה מבינים שהם אכן עושים עבור עצמם משהו מדהים שהוא כל כך לא מובן מאליו.

כשמסתכלים על כל זה, גם אם בפרספקטיבה ממש קצרה, מבינים פתאום שמשהו קורה פה. משהו אמיתי וממשי ומשפיע ומשמעותי. כן, עדיין בחיתוליו, אבל כבר לגמרי מתחיל ללכת.