בתחילת פברואר 2016 התחיל להתאמן אצלנו ירמי, גבר עיוור בן 53. כשבועיים אחריו החל להתאמן אצלנו ציון, גם הוא גבר עיוור בן אותו גיל. שניהם רק בתחילת ההתחלות של הדרך באימוני הקרוספיט וכבר הספקנו ללמוד מהם כל כך הרבה ולחזות בשינויים המדהימים שחלים בהם.

כרגיל אנחנו ניזונים מסטיגמות וסטריאוטיפים. לא כי אנחנו מתכננים את זה אלא כי זה קורה באופן טבעי. במקרה של אנשים עיוורים, למשל, טבעי שנחשוב על הקושי שלהם ואולי נדמיין אותם כאנשים מדוכדכים, אפילו מדוכאים, פסימיים, חסרי אונים, פאסיביים. הרי איך אפשר בכלל לתאר את החיים מבלי היכולת לראות…? אבל ירמי וציון התגלו כאנשים  חיוניים, מלאי רוח חיים, אופטימיים, פעילים, ממוקדים ומלאי כוחות. הם באים לעבוד, הם מתמסרים, הם משקיעים, הם מצחיקים והם מלאים באנרגיה.

אימונים לגוף ולנפש

קל מאד לראות מה קורה לירמי וציון בעקבות האימונים. הן בהיבט הגופני שבו הם מתחזקים, טווחי התנועה שלהם משתפרים והם מבצעים פעולות ותרגילים שלא יכלו לבצע קודם לכן, והן בהיבט הנפשי והרגשי שבו הם מתלהבים, יוצאים מלאי אנרגיה מהאימונים, רוצים להתאמן עוד, מספרים לאחרים על הדבר המיוחד שהם מצאו ונכנסים לעולם תוכן חדש שעושה להם טוב. אבל היפה והמרגש הוא לראות איך האימונים של ירמי וציון משפיעים גם על שאר הסביבה. על המאמנים שלהם, על המלווים שצמודים אליהם לאורך כל האימון ועל המתאמנים שנמצאים בסביבה כשירמי וציון מתאמנים (בין אם באותו אימון או באימון אחר שמתקיים במקביל). הנוכחות שלהם נותנת כוח והשראה, נותנת פרופורציות וגורמת לכולנו לעצור לשניה ולהסתכל על עצמנו קצת אחרת. באנגלית אומרים על חוויה כזו שהיא Humbling, כלומר מובילה לצניעות ולענווה. במילים אחרות, כשרואים אדם עיוור, שמראש נכנס לבוקס עם מטען כל כך מורכב של קושי ואתגרים יומיומיים, מתמודד, נותן עבודה ומחייך גם אחרי מטקון קורע במיוחד, זה נותן כוח ומפיח הרבה מאד רוח במפרשים של כל אחת ואחד מאתנו.

ירמי וציון מלווים על ידי מתאמנות ומתאמנים מהבוקס שהולכים איתם צעד צעד, מהרגע שהם מגיעים באוטובוס אל הבוקס ועד הרגע שהם עולים על האוטובוס בדרכם חזרה הביתה. המלווים מובילים אותם במהלך האימון, כלומר לא מתאמנים בעצמם אלא מסייעים לירמי וציון לעבור את כל שלבי האימון מתחילתו ועד סופו. והתגובה הראשונה שאנחנו מקבלים מהמלווים היא תודה על ההזדמנות לקחת חלק בעשיה כזו, ההזדמנות להתנדב ולעשות משהו עבור אדם אחר, עבור הקהילה.

מעגלים של שינוי

תגובה נוספת של חלק מהמלווים היא שלמעשה מעולם לא היה להם קשר עם אדם עיוור. תחילה יכול להיות חשש, יכולה להיות מבוכה, אבל אחרי אימון אחד ולרוב אחרי כמה דקות מהאימון הראשון התחושות משתנות מקצה אל קצה. כי המלווים מגלים דבר אחד מאד פשוט – מדובר באנשים כמוני וכמוך. נקודה. למעשה אנשים מגניבים ויקרים ביותר שפשוט כיף להיות במחיצתם. זהו אחד הרעיונות המרכזיים בחזון של קרוספיט ללא גבולות – שבירת המחסום הבלתי נראה שבין אנשים ללא צרכים מיוחדים לבין אנשים בעלי צרכים מיוחדים. כאשר אדם שאינו בעל צרכים מיוחדים מתאמן עם אדם בעל צרכים מיוחדים הוא לומד עליו שהוא בעל כוחות, שהוא אנושי בדיוק כמוהו, שהוא לא מפחיד או מרתיע או מסוכן מכל בחינה שהיא וזוהי ההתחלה של שינוי התפיסה שאנחנו רוצים לחולל – שינוי תפיסה חברתי כולל, שמתחיל במפגש האישי, אחד על אחד, וממשיך גם מחוץ לכתלי הבוקס.

 

קרוספיט ללא גבולות